הצלצול כמשל 

לפני שנים רבות מאוד לא הייתה מערכת צלצולים אלקטרונית בבתי הספר. אז איך ידעו שנגמרת ההפסקה והגיע הזמן להיכנס לשיעור? השרת היה מסתובב בחצר עם פעמון גדול ומצלצל בו. זו הסיבה לכך שעד היום המורה אומרת "הצלצול הוא בשבילי" ולא "המנגינה האיומה שמתאימה מקסימום לאוטו- גלידה", או:"הפעמון צלצל כבר לפני שבע דקות!". מאז השתכללנו, תודה רבה, ויש לנו מערכת ממוחשבת שמנגנת אוטומטית בזמנים שנקבעו מראש. כמה פשוט וכמה נפלא! או שלא כל כך נפלא? ובכן, לא תמיד נפלא. למשל כמה ימים לאחר הזזת השעון משעון קיץ לשעון חורף ולהיפך. אז מגלים שאף אחד לא יודע איך עובדים עם המערכת המיושנת והלא ידידותית הזאת, ולכן 'אולי ה"פעמון" "צלצל" רק עכשיו אבל למעשה השיעור התחיל כבר לפני רבע שעה, ובשביל מה יש לך שעון? טוב תיכנס (כי זה קצת באשמתנו שהצלצולים לא מכוונים, זה יקח כמה ימים, ומי צריך את השעון קיץ הזה בכלל? אוף!)' ...
מוכר לכם? איך זה מתיישב עם תרבות הרינגטון לדעתכם?
נהוג לומר שבית הספר הישראלי (לא רק אבל בואו נדבר על עצמנו עכשיו) הוא הוויה של המאה העשרים שמדדה בקושי אחרי ההתפתחויות והשינויים של המאה העשרים ואחת, והתלמיד הישראלי הוא בבחינת "חוזר בזמן" בכל בוקר כשהוא נכנס לבית הספר. יש מי שתולה בפער הבין דורי הזה (שלא לומר פערי עידנים!) את התפוררות החינוך, הידרדרות סמכות המורה ואבדן האטרקטיביות של בית הספר בעיני התלמידים (ולא אחת בעיני הוריהם). ומה דעתכם? האם נראה סביר בעיניכם שתלמיד שחי חיים דיגיטליים יכול להעריך את האנלוגיות של חיי בית הספר?
אז תבואו ותאמרו: "אין תקציב". ואני אהנהן בראשי כמבינה אך בליבי אקרא לכם שוטים. ואיך אעז? ובכן, אולי אין לבית הספר מספיק כסף כדי לשדרג את מעבדות המחשבים, אולי אי אפשר לרכוש מסך LCD ועליו להקרין שינויי המערכת, אבל ישנם פתרונות כל כך פשוטים וכל כך זולים שיכולים לגשר על הפער הזה שבין המוסד הארכאי לדור ההייטק, שאין לי אלא להאמין שהתקציב הוא תירוץ והסיבה האמיתית נעוצה בחוסר הנכונות, שלא לומר הפחד, של המערכת להשתנות.
פתרון פשוט, זול ונוח הוא אתר אינטרנט. לכמה בתי ספר יש אתר? אל תתרברבו! אני יודעת שיש לכם אתר שהקימה למענכם הרשת או הבעלות, בעיקר מטעמים פרסומיים -שיווקיים. לכמה בתי ספר יש אתר אינטרנט פעיל, שמתקיימת בו פעילות באמצעות קהילות ופורומים, שמתפרסם בו ורק בו מידע שוטף כמו עדכוני מערכת, לוחות מבחנים ותכנים חברתיים- ערכיים? או בעצם הנה אומדן פשוט- כמה בתי ספר הפסיקו לשכפל חוזרים, לתלות הודעות שונות על הקירות ולצלם מערכי שיעור למחנכים?
הנה לכם מדיה שלא רק שאיננה יקרה אלא אפילו תחסוך עלויות! שלא לדבר על היעילות ועל הנוחות. וכן, משרתת גם הפונקציה של התקדמות לעבר עולמם של בני הנוער.
והנה עוד פתרון פשוט ונחמד- תוכנת צלצולים. בכמה בתי ספר יש מערכת צלצולים ממוחשבת? כזאת שאפשר לכוון בשנייה, שיכולה לנגן איזו מנגינה שהתלמידים רוצים, שניתן להחליף בה אין ספור מנגינות ברגע וניתן לתפעלה בלי שום יכולת טכנולוגית מרשימה? אם תשאלו מה הטעם, אחסוך מכם הסברים ארוכים ומלומדים, משום שהשואל שאלה זו לא הבין את משל הפעמון מהפיסקה הפותחת. רק אציע לכם לדמיין לעצמכם כניסה לשיעור הראשון של הבוקר עם שיר בוקר מרענן, יציאה להפסקות לקול צלילי שירי החג הקרוב, ואולי אפילו שיר שבת בסוף יום הלימודים ביום שישי. נעים? לתלמידים זה בטח יהיה נעים.